ייחוד מבנה האגן בילדים בהקשר של פציעות ספורט

בילדים, או ליתר דיוק – בגילאים בהם עדיין יש צמיחת שלד, ישנן בעצמות האגן מספר נקודות חיבור של גידים אשר בהן מתרחשת צמיחה. בנקודות חיבור אלה קיים סחוס המפריד בין חלקי העצם. כל עוד הסחוס לא עבר הפיכה מלאה לעצם (הפיכה מלאה של סחוס זה לעצם מתרחשת בסיום הצמיחה), נקודת החיבור הסחוסית הזו מהווה נקודת תורפה או נקודת חולשה בעת הפעלת כוח פתאומי ואינטנסיבי בגיד המחובר לאותה נקודה. נקודות החיבור הללו של הגידים המתחברים לעצמות האגן נקראות "אפופיזות" (Apophyses). מכיוון שהגידים המחוברים לנקודות חיבור אלה הינם בדרך כלל גידים המחוברים לשרירים גדולים של הגפיים התחתונות, ומכיוון ששרירים אלה חוצים מספר מפרקים (מפרקי הגב התחתון והירך, או מפרק הירך ומפרק הברך), הכוח המופעל על נקודות החיבור הללו הוא רב. התוצאה של הפעלת כוח רב בעת פעילות ספורט שתפורט בהמשך יכולה להיות תלישה של הגיד המועמס בנקודת החיבור הסחוסית-גרמית אליה הגיד מחובר באגן. על כן הפציעה נקראת "שברי תלישה של האגן בילדים", אבל למעשה זהו מעין קרע של החיבור הגידי עצמו ומבחינה קלינית מדובר בקרע של הגיד. הסתבר כי נקודות החיבור הסחוסיות הללו של הגידים אינן הופכות לעצם במלואן לעתים עד גיל 25, ולכן ניתן לראות שברי תלישה באגן בעשור השני ואף השלישי לחיים.

מהו המנגנון הגורם לשברי תלישה של הגידים באגן?

על פי רוב, המנגנון אשר יוביל לשבר תלישה של גיד באגן יכלול התכווצות של השריר כנגד התארכות של היחידה גיד-שריר. מבחינה מכאנית מדובר בכוח הנקרא "כוח אקסצנטרי". זאת להבדיל מ"כוח קונצנטרי" אשר מתאר התכווצות של השריר ביחד עם התקצרות של היחידה גיד-שריר.

דוגמאות להפעלת כוח אקסצנטרי היכולה להוביל לשברי תלישה באגן:

• בעיטה מהירה מאוד עם פשיטת הירך בעת פגיעה של כדור ברגל. הדבר יכול להוביל לתלישה של זיז הכסל התחתון (AIIS). התלישה תתבטא בכאב קדמי למפרק הירך.
• מעידה בעת גלישת סקי-מים הגורמת כפף מהיר של מפרק הירך עם יישור הברך בעת התכווצות מהירה של שרירי המיתר האחוריים בירך. הדבר יכול להוביל לתלישה של עצם-השת (Ischium). התוצאה תהיה כאב אחורי למפרק הירך, באזור העכוז התחתון, כן הופעה של שטף-דם תחת העור.
• דוגמאות לשברי תלישה נוספים: תלישת זיז הכסל העליון (ASIS) על ידי גיד שריר החייטים (הסרטוריוס), תלישת הטרוכנטר הקטן (Lesser trochanter) על ידי גיד שריר האילאופסואס (דוגמא זו מופיעה בתמונת ה – CT כאן למעלה בראשית המאמר), תלישת שריר הגב התחתון מהחיבור לעצם הכסל, תלישת הגידים המקרבים (אדוקטורים) בחיבור לסימפיזיס (מרכז האגן), ועוד.

האם נדרש ניתוח לטיפול בבעיית שברי תלישה של האגן בילדים?

פציעות התלישה באגן על פי רוב לא יידרשו טיפול ניתוחי וניתן לצפות להחלמה טובה וחזרה לפעילות ספורט תוך כחודש וחצי עד חודשיים. ואולם, ישנם מקרים מסוימים בהם יש לשקול התערבות ניתוחית על מנת למנוע סיבוכים מאוחרים. מקרים אלה כוללים בדרך כלל תלישות שהן למרחק תלישה מעל 2 ס"מ, תלישות בעצם-השת (Ischium) אשר גורמות לסימנים של גירוי העצב הסכיאטי (העצב העובר מעמוד השדרה המתני התחתון אל מתחת לשרירי העכוז ולאורך החלק האחורי של הירך) באופן ניכר, וכן לעיתים נשקול הערבות ניתוחית כאשר טיפול לא-ניתוחי לאורך מספר חודשים לא הוביל לתוצאה טובה, וכאשר יש סימנים של כאב ניכר או הסתיידויות קשות באזור התלישה הגורמים כאב ומגבלה תפקודית עם חוסר יכולת לשוב לפעילות הספורט הרצויה.