מהי תסמונת צביטה של הירך?

בשנים האחרונות התברר כי אחד הגורמים המשמעותיים היכולים להוביל לכאב מתוך מפרק הירך, מקורו ב"עיוות" (לעתים קל ביותר) במבנה הגרמי (העצם) של המפרק. מצב זה מכונה "תסמונת צביטה של הירך" או "תסמונת צביטה פמורו-אצטבולרית" בירך (Femoro-Acetabular Impingement Syndrome) . לצורך הבנת התסמונת, יש לראות את מפרק הירך ככדור (ראש-הירך) הנע בחופשיות בתוך "מכתש" (אצטבולום). כאשר בכל טווח התנועה של המפרק ראש-הירך נע בחופשיות ובהתאמה מלאה עם האצטבולום, הסבירות לפגיעה בתוך המפרק נמוכה. ואולם, הסתבר כי במקרים מסוימים ישנה התבלטות גרמית בסמוך לראש-הירך. במצב זה ראש-הירך אינו כדורי ועל כן בעת התנועה שלו עלולה להיווצר "התנגשות" בין אותו אזור של התבלטות לבין השוליים של האצטבולום. התנגשות זו מכונה "צביטה" מאחר שרקמות רכות באזור המפרק "נצבטות" על ידי אותה התנגשות זעירה.

כאשר "צביטה" זו מתרחשת מאות ואלפי פעמים על פני מספר חודשים או אף מספר שנים בפעילות יומית או במהלך פעילות ספורט, יכול להיגרם נזק ב"טבעת האטימה" ("לברום") השומרת על הלחץ השלילי (וואקום) במפרק. במשולב עם פגיעה זו מופיעה פגיעה בסחוס של המפרק.
בדרך כלל יופיע כאב ואי-נוחות בקדמת מפרק הירך ובמפשעה. לעיתים יופיעו "נקישות" או "קליקים בירך".

הכאב נוטה להתפתח באופן הדרגתי תוך חודשים או שנים. הכאב יכול להיות מוחמר בישיבה ממושכת, בריצה, בפעילות עם שינויי כיוון חדים (כדורגל, כדורסל, אומנויות לחימה), ובמקרים מסוימים אף בשינה. לעיתים יכולים להופיע כאבים במפרק הירך בלילה גם כן. במקרים של כאבים במפרק הירך בשכיבה, הכאב יופיע בדרך כלל בעת שכיבה על הצד הפגוע או בשינויי תנוחה כאשר מתבצעת תזוזה במפרק הירך המחמירה את הצביטה.

 

אבחון תסמונת צביטה של הירך

התהליך האבחוני כולל בדיקה פיזיקלית ושימוש במספר אמצעי הדמיה, כולל צילומים, MRI עם ארתרוגרפיה (הזרקת חומר ניגוד לתוך המפרק), ו- CT המאפשר מבט מדויק יותר על מבנה המפרק כולל תמונות תלת-ממדיות. במקרים מסוימים תתבצע הזרקה של חומר מאלחש לתוך המפרק על מנת לסייע בחידוד מקור הכאב.

 

טיפול בתסמונת הצביטה של הירך ומתי יש צורך בניתוח?

כאשר הפחתת עומסי פעילות וטיפול בפיזיותרפיה לא הובילו להטבה, בחלק מהמקרים של מקור כאב "תוך-מפרקי" מסוג זה יש מקום להתערבות כירורגית.

התערבות כירורגית מתבצעת בטכניקה ארתרוסקופית (Arthroscopy). לתוך המפרק מוכנס מכשור זעיר הכולל מצלמה ו"כלי עבודה" זעירים המאפשרים לבצע מספר פעולות במפרק תוך שימוש בחתכים זעירים. בניתוח ניתן להסיר את ההתבלטות הגרמית הסמוכה לראש-הירך על מנת למנוע את המשך ה"התנגשויות" בין שני חלקי המפרק בתנועה, וכן מתבצע תיקון של ה"לברום" הפגוע בעזרת תפרים זעירים.

 

תהליך השיקום לאחר ניתוח

לאחר הניתוח יש להיעזר בקביים כחודש. השיקום מלווה בפעילות גופנית על אופני כושר, ולאחר כ-3-6 חודשים ניתן לשוב לפעילות ספורט משמעותית. ואולם, במקרים בהם נזק תוך מפרקי משמעותי אובחן טרם הניתוח או במהלך הניתוח עצמו, מרכיב מסוים של כאב עלול להימשך גם לאחר הניתוח. ככל שהנזק לסחוס המפרקי הקיים טרם הניתוח מצומצם בהיקפו, כך גוברים הסיכויים לחזרה לפעילות ללא כאב.

 

גורמי כאב נוספים סביב מפרק הירך בצעירים

חשוב מאוד לזכור, בפרט כאשר הכאב ממוקם באזור המפשעה באצנים למרחקים ארוכים, וכאשר יש עליה חדה בעומס האימונים, כי בין אפשרויות גורמי כאב נמצא גם אבחון שבר מאמץ בצוואר-הירך. מצב זה מחייב הפסקה מידית של פעילות ספורט הכוללת High Impact כגון ריצה, ותקופה של כ-3 חודשי מנוחה יחסית.

כמו כן יש לזכור כי גורמי כאב מתוך מפרק הירך יכולים להיות גם מצבים של מחלות דלקתיות שונות, גידולים תוך מפרקיים, או בצקות בעצם אשר מקורן לא תמיד ידוע. בתהליך האבחון יש לוודא האם אחד מאלה הוא גורם הכאב ולטפל בהתאם. בחלק ממקרים אלה הטיפול יהיה תרופתי ולא טיפול ניתוחי.

ולבסוף נזכיר כי "תסמונת הירך הקופץ" שהינה מושג שגור לעיתים, איננה תסמונת הצביטה של מפרק הירך אלא היא מהווה תסמונת נפרדת אשר בה יש מעין "קפיצה" של גיד הסמוך למפרק הירך בעת תנועות של המפרק ולעיתים בהליכה. כאשר ה"קפיצה" מורגשת עם רעש נקישה חזק מאוד בקדמת מפרק הירך היא נובעת על פי רוב מ"קפיצה" של גיד האילאופסואס (Iliopsoas) וזהו מצב אופייני לבנות עם גמישות רבה או מתעמלות צעירות או רקדניות צעירות. כאשר ה"קפיצה" מורגשת בצד החיצוני של מפרק הירך היא נובעת על פי רוב מרקמת החיבור (פציה) של גיד הגלוטאוס מקסימוס וגיד ה- Iliotibial band ITB. מצבים אלה יטופלו ראשית בטיפול לא-כירורגי על ידי התאמת הפעילות ולעיתים הזרקות של חומרים נוגדי דלקת, אך במקרים חריגים יתכן צורך בהתערבות כירורגית לשחרור הגיד התפוס והמקוצר. גם כאן יש לבצע בירור מעמיק ויסודי לפני כל התערבות.